עורך דין של אחד השותפים ביזמות להקמת מפעל לעיקור בקרני גמא, אנרגיה גרעינית שנחשבת ל"ירוקה", הגיע עם שותף נוסף (היזם) לייעוץ כיצד לפתור את הסכסוך בין שותף שלישי וליזם, ולהציל את הפרויקט שהיה למעשה אבוד וחסר תכלית.
כחלק מפתרון הסכסוך והוצאת הפרויקט מהקיפאון, קודם הפרויקט הן בפתרון המחלוקת בין השותפים והן כפרויקטור, כלומר הפרויקט כמובילו המעשי.
במקביל לניהול מו"מ לפתרון הסכסוך, וכשלב ראשון, חודש הקשר עם הגורמים הרגולטורים (מרכז ההשקעות) ועם ספקית הידע והציוד הקנדית ושונתה התפיסה העסקית של הפרויקט, מבחינת תכנון הקמתו, כדי לאפשר תוצאות עסקיות טובות יותר.
על בסיס נתונים מעודכנים מהספקית הקנדית, וטרם שגובשה עמה העסקה סופית, הוכנה תוכנית עסקית ראויה, כדי לאפשר גיוס מקורות מימון חיצוניים, לרבות מימון קנדי בגין האספה של הידע והציוד הקנדי.
למרות שהשטח שנבחר מחדש (בהתאם לתפיסה העסקית החדשה ולאחר בדיקות ואישור הוועדה לאנרגיה אטומית) היה מחוץ לקו הירוק, החל מו"מ (במקביל למו"מ עם הספק הקנדי) עם גוף מימון ממשלתי קנדי. גוף המימון הזה הודיע, בתשובה לבקשה למימון של 100%, כי הוא יכול לממן רק 85%, בכפוף לשיפור מבנה ההון של החברה שאיגדה את היזמות – הון שהתבסס על הלוואות בעלים.
לימים, צורפה לפרויקט יזמית נדל"ן מוכרת באותה עת, שדרשה את שינוי מבנה ההתקשרות – דרישה שהביאה להפסקת מתן השירותים (ראה/י פרק ליטיגציה – "תביעה כמנוף למו"מ").