מצבי משבר כלכליים המגיעים במהרה לטיפול משפטי יכולים להוביל לטקטיקה של "בריחה" וניסיון של הסתרה, כדי להקשות על הנושים ולהביאם למו"מ להסדר בתנאים פחות גרועים. טקטיקה אפשרית במקרים כאלה היא זו ההתקפית, כלומר לא לחכות עד שהנושים מבינים את עומק ההסתבכות, אלא להתריע בשלב מוקדם יותר לאן מועדות פניו של החייב, ולנסות להגיע להסדר לפני שהמשבר נחשף בפני הנושים, ומתחיל מאבק ביניהם בניסיון לזכות ביתרון במימוש נכסיו הדלים יחסית של החייב.
באחד המקרים של משבר כזה נאות הלקוח לאפשר לממש את הטקטיקה ההתקפית, והמהלך הזה הוכיח את עצמו וסייע לחייב לצלוח את המשבר. כחלק מאותה טקטיקה הוגשה תביעה עם בקשה לפטור מאגרה כנגד אלה שהובילו להתרסקות הכלכלית, שאף בשלב מסוים עזבו "מובילי ההתרסקות" הללו את הארץ.
במסגרת ההליך המשפטי, הפך החייב, מכוח פסק הדין שניתן, להיות גם לנושה, במסגרת ההתרסקות הכוללת, בסכום לא מבוטל. סיכויי הגבייה בפסק הדין היו אפסיים, לאור היקף החובות של "מובילי ההתרסקות".
אחד הנושים של "מובילי ההתרסקות" וכן של הזוכה (החייב) בפסק הדין הנ"ל עשה טעות בהליך אחר. עם גילוי הטעות, ובמסגרת ניהול התיק המשפטי מול החייב (זוכה - הלקוח), הוצע לאותו נושה להגיע להסדר, שקיבל תוקף של פסק דין.
לפי ההסדר, הומחה פסק הדין לנושה – מה ששימש לנושה הוצאה לצרכי מס בסכום הגבוה מהתביעה כנגד הלקוח החייב, ועורכי הדין של הנושה "מצאו" דרך לתקן את הטעות המשפטית שעשו.