חברת אחזקות ממרכז אירופה בבעלות אוליגרך ממוסקבה, שפעילותה המרכזית ביצור פרו-ניקל, החליטה להתרחב לפעילות של מכרות, כדי להקטין את התלות בספקיה. אחת הטריטוריות שנבחרו על ידה הייתה הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (ראה/י פרק נאמנויות אינסטרומנטליות).
כמהלך אסטרטגי ראשוני, לאור פישוט ההליכים, הוחלט להקים תחילה פעילות כרייה של יהלומים שתשמש אותה כ"כרטיס הביקור" לקבלת זיכיונות לפעילות המרכזית.
לאחר מספר ביקורים בקונגו, חתימה על מזכר כוונות והזמנת ציוד למכרות על בסיס אותו מזכר כוונות, החלו להתעורר ספקות אצל חברת האחזקות וזו ביקשה לבחון את המצב באמצעות עורך דין מחוץ לקונגו בעל ידע בצרפתית.
בוצעה, בסיוע משרד עורכי דין מקומי, הערכת מצב מהירה, ממנה עלה שהפעילות המשפטית והחשבונאית הייתה לא פרודוקטיבית, מזה חודשים, ומכתב הכוונות לזיכיונות לא היה בו ממש. המסקנה הייתה שחייבים לבצע תוך שבועות ספורים רכישה של זיכיונות חלופיים, הואיל והציוד למכרות נרכש, כאמור, והיה בדרך לזיכיון שאינו זיכיון.
עורכי הדין המקומיים ויתר בעלי המקצוע, מנהל הפרויקט המקומי, הנחו לפעול בהתאם להנחיות שקיבלו, כך שבמקביל לניהול המו"מ עם בעלי זיכיונות חלופיים ורגולטורים שונים, נוהל מו"מ לשיפור תנאי ההזמנה של הציוד למכרות והכנת מבנה עסקי משפטי החוזה פני עתיד, כלומר פתרון בעיות מיסוי, בנקאות ופיקוח על מטבע.
אחד האתגרים היה בניית מודל שמאפשר בעלות מלאה על המכרות וכן על הציוד ועזרים נלווים, למרות שלשון החוק, על פניו, חוקקה במטרה שונה, כלומר להשאיר את השליטה בידי המדינה ואזרחיה.
כמו כן, יוסדה מערכת דיווח פשוטה ואחידה לניהול העובדים המקומיים בשליטה מרחוק, כך שהבעלים יוכלו להיות מדווחים באופן שוטף.