מדינה שהייתה בהליכי השתחררות מברית מדינות חבר העמים, באמצעות שגרירה הנודד, באותו הזמן, ביקשה סיוע בניהול מו"מ, מימון וקבלת היתרים להצטיידות צבאית (ראה/י פרק מימון).
בעקבות לימוד אספקטים משפטיים רגולטוריים, הצרכים הצבאיים והסביבה הגיאופוליטית, כלומר התנגדות צפויה של אחת המעצמות, היה ברור שיש לגבש עסקה בין מדינה למדינה, או ליתר דיוק בין חברה ממשלתית לאותה מדינה, כדי להתגבר על התנגדויות שונות לרבות השגת המימון הנדרש. המתכונת הזו הייתה הכרחית, למרות שבעסקה היו מעורבות חמש ספקיות שונות.
בהתאם לייעוץ הזה ומכוח התפקוד כפרויקטור, נוהל מו"מ במקביל עם כל הספקיות, ולבסוף הובאו כל המעורבות תחת מטריה אחת – ספקית מובילה – מהלך שאינו מובן מאליו בעולם העסקי בכלל, ובין חברות שעוסקות בפיתוח ציוד צבאי בפרט.
עם השלמת העסקה, כאמור, וקבלת האישורים וההיתרים המתאימים והמימון, היה צורך ללוות את אותה מדינה (הרוכשת) במהלך קיום העסקה, בפעימות השונות, ולמצוא פתרונות משפטיים ועסקיים לקשיים שהתעוררו במהלך יישום העסקה, לרבות ביצוע עסקה נוספת במדינה זרה.